רס"ן יפתח אהרן, מפקד הכוח, הביט בריכוז במסך הקטן של מכשיר הקשר שלו. המכשיר המתוחכם הזה שימש גם כמכשיר קשר, וגם כמסך אליו שודרו תמונות הלויינים ואמצעי התצפית שעל גדר המערכת . אהרון התעלם במכוון מזמזום המזל"טים, רעש מרוחק אך עיקש, שריחף ברקע: הוא ידע שמדובר בחלק מפעולת ההסחה שנמשכה כבר יומיים, פעולה שנועדה לשכנע את עבד חמיס שצריך להעביר את אורן כהן למקום מחבוא חלופי. ממכשיר הקשר/תצפית לא נשקפה שום תנועה
אהרן הסיט את מבטו, והרים את המשקפת אל עיניו. טכנולוגיה או לא טכנולוגיה, אין טוב ממראה עיניים. ההתעקשות של אהרן על ציוד "פרימיטיבי" כהגדרתו הוכיחה את עצמה יותר מפעם אחת, השאירה יותר מחייל אחד בחיים, ואיפשרה למפקד הנערץ של היחידה לטפס אל פסגת פירמידת הפיקוד שלה. כרגע התמקד אהרן במכונית רנו מגאן לבנה, כמעט טריוייאלית, שחנתה בקצה שורת הבתים.
הכוח היה ממוקם בעמדות: כוח ההסתערות העיקרי שאותו יוביל אהרן, ושני כוחות החיפוי בפיקודו של סרן רן לוי: כוח שידאג להוריד ראשים ועיניים של כל מי שישיב אש מהבתים הסמוכים, וכוח שיפתח את נתיב החילוץ ויאבטח את כל המשתתפים בפעולה, עד להגעת המסוקים. הקירבה לבסיס חיל האויר אמורה להפוך את החילוץ לקל יחסית, הזכיר לעצמו אהרן. פה זה לא אנטבה. בסך הכל 10 ק"מ מישראל. נותנים מכה, מחלצים את כהן, וחוזרים הביתה.
*****************
אורי עמד במרכז החמ"ל, ידיו שלובות. משני צדדיו ישבו חיילים דוממים, אוזניה לאוזנם, מבטם מרוכז במסכים ששידרו את התמונות מגיזרת הפעולה; מפעם לפעם דיבר אחד מהם בקול חרישי אל המיקרופון הזעיר שבאוזניה, מאשר קבלת מידע או מעביר מידע ופקודות הלאה. אורי עצמו הביט בשלושת המסכים הגדולים ששידרו את התמונות מהשטח, מאזין לכל תשדורות הקשר והטלפונים המוגברים שרחשו ללא הרף.
המסכים לא הראו שום דבר שאורי לא ידע קודם. הוא הרי הכיר את האזור כמו את כף ידו, מהתקופה שלפני הנסיגה. דבר לא השתנה בשטח, והתנועה הייתה מעטה. הטרטורים מרשתות הקשר והטלפונים הגיעו מאנשים שרובם רצו להוכיח שהם חלק מהמבצע הזה, ושחשיבותם להצלחת המבצע חיונית ביותר. אורי התעלם בקלות מכל הרעש הזה, והתרכז בנתיב קשר אחד יחיד- הנתיב של הכוח המבצע. באופן לא מפתיע, נתיב הקשר הזה מיעט לטרטר, ודמם כרגע.
אורי ידע שהחלק העיקרי של המבצע מתרחש מחוץ לתמונת המסכים, ומחוץ לטווח הקשר: המודיע שלו הצליח להעביר את נקודת ההעברה של אורן כהן, המקום שבו חנה רכב המילוט. לשם כוונו התצפיות, ולשם כוון מבצע התקיפה והחילוץ. אורי היה מעדיף לדעת את מיקומו הנוכחי של כהן, אבל הוא הבין, עוד בשלב מוקדם, שאת המידע הזה לא יוכל לקבל.
אורי הרגיש בכניסתה של צלי, לפני מספר דקות. היא עמדה מאחוריו. את השאלות שלו החליט אורי לקבור עמוק באחורי התודעה. עכשיו, החליט, צריך לסיים את המבצע עם אורן כהן חי ובידינו. את כל מה שיש לו לומר ללפידות הוא ישמור לתחקירים שאחרי.
*************
עבד והאני הזדקפו וגלגלו את שטיחוני התפילה שלם. הם הניחו אותם בעדינות בפינת החדר, ופנו אל הפינה שקרובה לדלת, שם היה מונח שק יוטה ארוך ובתוכו אורן כהן המורדם. האני התכופף, וידא שאורן נושם, ואז הזדקף והנהן אל עבר עבד. השנים הרימו את השק, ויצאו אל מחוץ לבית, היכן שחוסייין וחוסני חיכו להם, מעשנים, דוממים.
*************
"קודקוד כאן נשר" אמר יפתח בקול שכמעט ולא נשמע אל מכשיר הקשר. "אנחנו מוקי".
************
"קיבלתי" אמר אורי. הוא החליף תדר במכשיר, ואמר את הפקודה שלה ציפו כולם: "מהלומה החלה".
מפעיל מזל"ט מס' 3 שבחמ"ל הזין את נקודות הציון. מזל"ט מס' 3 הטיל מטען נפץ אל אדמת הרצועה.
************
עבד, האני, חוסיין וחסן קפצו ממקומם כשנשמע הפיצוץ. הוא היה קרוב, קרוב מדי. עבד ידע שאי אפשר להמתין יותר. הישראלים הולכים ומתקרבים, הולכים וסוגרים עליהם. הוא שלף את אקדחו וסימן בראשו לשלושה האחרים, שהזדקפו.
הגיע זמן ההעברה של כהן, החייל.
עבד ירה בהאני ובחוסיין שני כדורים מדויקים במרכז המצח, וניגש לחסן שקפא במקומו.
************
בחלקו הימני של מסך מכשיר הקשר/תצפית נראתה תנועה. אדם סוחב משהו ארוך וכבד על גבו.
אהרן דיווח בקשר: "זיקית, עבור"
החילוץ של אורן כהן החל.
************
"קיבלתי" ענה אורי, והוסיף "א' סופי למבצע. חוזר- א' סופי"
בזוית עינו הוא ראה את צלי מחייגת מספר בטלפון. היא קירבה את הטלפון לאוזנה השמאלית, שכן הימנית היתה תפוסה עם אוזניה אלחוטית. צלי הסתירה את פיה בכף ידה. אורי עיבד את הנתונים מהר: האוזניה מחוברת לטלפון של משרד הבטחון, קרוב לודאי לשמחון עצמו. אם כך, צלי מדברת כרגע עם דויד כהן. מסתבר שהקשר בין אבא של אורן כהן ורמ"ט שר הבטחון הוא לא רק שמועה. הוא העיף מבט גלוי, בוחן, בצלי, שפסעה צעד אחד לאחור בלי לשים לב.
המבצע התחיל, חשב אורי. שום דבר אחר לא משנה עכשיו. אני נושא באחריות, ואני אפקד על המבצע הזה עד סופו. צלי היא רעש רקע, לא- רעש לבן. הגיע הזמן להתעלם ממנה.
************
עבד התקדם בנחישות, השק עם כהן על כתפיו. הוא התעלם מהזיעה, והמשיך לצעוד. הוא ידע שלא נותר לו זמן רב לפני שיהפוך לניצוד, וקיווה שכל החישובים שלו היו נכונים.
הוא הציץ בשעונו: 10 דקות עד שכהן, החייל, יהיה במקום בטוח.
אללה הוא אכבר, אמר לעצמו בשקט, שוב ושוב, אללה הוא אכבר.
***********
הדמות הסוחבת הלכה והתקרבה אל הרכב, אל הכוח. עוד מעט אפשר יהיה לראות אותה עם המשקפת. אהרן העביר את הפקודה לאחור עד אחרון החיילים. כולם היו מוכנים.
דקה למגע.
**********
על המסכים בחמ"ל אפשר היה לראות את הן את הכוח האורב, והן את החייל החטוף שנישא על הכתפיים, מתקרב אל מכונית החילוץ של חוטפיו, ואל כוח החילוץ של מדינתו.
נדמה היה שכל מכשירי הקשר והטלפונים דממו כשנוצר המגע
*********
פיצוץ
*********
אהרן נהרג מיד, בפיצוץ הראשון. 2 החיילים שהסתערו איתו נהרגו גם כן. פיצוץ נוסף פצע קשה שלושה חיילים נוספים. אחד מהם היה זקוק לפינוי מיידי בשל רגל שנקטעה, ועכשיו הכל היה תלוי בכוח המחפה, שהפך לפתע לכוח חילוץ של אירוע רב נפגעים
*********
מלכודת, חשב אורי, מלכודת. המחשבה הפכה לזמזום באחורי ראשו.
ההבזקים היכו את כל הנוכחים בתדהמה. טרטורי הקשר והטלפונים התחדשו באחת, בעוצמה תובענית, נטולת מעצורים, חסרת רחמים.
על המסכים נראו הבזקי ירי, תנועה בהולה, עשן. מבעד למסך העשן ניתן היה להבחין בחיילים מהכוח אוחזים בחבריהם הפצועים, וגוררים אותם לאחור, לאיזור המאובטח.
אורי נתן את הפקודה, וכוח התגבורת- טנק ופלוגת חי"ר- נכנס לתוך רצועת עזה, לראשונה מאז הנסיגה. המסוקים התקרבו אל הזירה, אבל לא הורשו לנחות בשל החשש ממלכודת אש נוספת. חיילי החי"ר חברו לכוח של רן לוי, המפקד החדש שבשטח, והחלו להכין את הקרקע לנחיתת המסוקים.
"ימין- זום אאוט 2 דרגות" הוא הורה, מכריח את עצמו להתנתק לכמה שניות מהניהול השוטף, רוצה לראות את התמונה הגדולה.
אחרי כמה שניות הוא ראה את זה. דמות סוחבת משהו ארוך וכבד, בתנועה מנוגדת לזירת האירוע, בקצה הימני תחתון של המסך. הוא היה מרוכז כולו בתמונה, וקירב אליו את מכשיר הקשר, מוכן להכווין מסוק אל עבד ואורן כהן.
צלי התקרבה במהירות. "לא" היא אמרה בקול חד, והניחה בתקיפות את ידה על ידו של אורי. "שמחון מתנגד".
אורי הביט בה במבט שהכיל את כל האיבה שצבר. "לא מעניין אותי. אני רואה את כהן. הוא בטווח שלנו. יש לנו מספיק כוחות חילוץ, ודרדר אחד יוכל להשלים את המבצע"
"לא" חזרה צלי ואמרה. "שר הביטחון לא מאשר. הסיכון לחיי כהן גדול מדי. המבצע מבוטל. תדאג לחילוץ"
"אני רוצה לדבר עם שמחון בעצמי" אמר אורי בקול תקיף.
"אני הפרוייקטורית של המבצע, באישור שר הביטחון, כרמ"ט משרד. שמור על גבולות הגזרה שלך" צלי אפילו לא הרימה את הקול.
הזמזום באחורי ראשו של אורי הלך והפך לכאב ראש כבד.
************
בסוף דרך העפר היתה שורה של בתים לבנים, חד קומתיים. עבד נכנס לרווח שבין שני הבתים הראשונים, פנה ימינה, וירד בשביל הכניסה שהוביל לדלת נסתרת, במרתף הבית.
הוא פתח את הדלת והניח את השק עם אורן כהן על הרצפה. סאלח התקרב אליו בעיניים נוצצות, בקבוק מים גדול בידו. עבד שתה את כל המים שבבקבוק, לקח את הממחטה שהושיט לו סאלח, וניגב את הזיעה ממצחו.
השניים התחבקו, וסאלח החל לקשור את השק לעגלה השטוחה, העגלה שתחלץ את אורן כהן מהרצועה, ותעביר אותו אל הצד המצרי של הגבול, למקום בטוח.
