קווין פתח את הדלת בתנופה. האור נדלק אוטומטית- לבן, בוהק, קר. הוא מצמץ וסקר את החדר- לבן, עם מדפי נירוסטה קופסאות שימורים לרוב. זה היה החדר הלא נכון. קווין סגר את הדלת בעדינות, ופנה לדלת השניה שבמסדרון.
זו חייבת להיות הדלת הזו, הוא חשב לעצמו, שכן על הדלת השלישית והאחרונה היה כתוב "שירותים".
קווין פתח את הדלת, אם כך, והדליק את האור. מנורה צהובה וחסכונית נדלקה, והאירה חדר חמים למראה, בעל מעט רהיטי עץ כבדים ופשוטים. מספר מדריכים-למשתמש נראו על המדפים, ספר קריאה אחד, בכריכה רכה, ומולו, צמוד לקיר, שולחן, וכיסא מנהלים מסתובב.
השולחן היה ערום מחפצים, ובמרכזו כפתור אדום גדול ובודד.
זהו זה, חשב קווין בהתרגשות, זה הרגע. זה היעוד, זאת המטרה, זה הכפתור, זאת הסיבה, וזאת התוצאה.
מאות שעות- לא, אלפי שעות של נאומים, קמפיינים, קבלת החלטות, תרחישים, אסטרטגיות, וכל אלה נדמו כלא קיימים עבור קווין. הגיע הרגע. האומה מותקפת, והכפתור האדום נושא בקצהו את ההבטחה למהלומת תגובה עצמתית, נחושה, מנחמת, ומנצחת.
קווין נשא תפילה קצרה כשהוא עומד במקום. הוא סילק כל מחשבה ממוחו, וניגש בצעד נוקשה אל השולחן. הוא הושיט את ידו הימנית, ובשתי אצבעות לחץ על הכפתור האדום.
דבר לא קרה.
הלם, תדהמה, הפתעה, אי-אמון, רעד קל בברכיים. כל אלה הן תחושות ששמורות לרכי לבב, לאנשים מן השורה, ליריבים פוליטיים. קווין לא חשב לרגע שהוא צריך לחוש את כל אלה. במקום זה, הוא התמלא בזעם.
אלפי- לא, עשרות אלפי שעות של דיונים, אסטרטגיות, תרחישים, תכנונים, תרשימי זרימה, ותכניות לביצוע, וכל אלה היו הונאה אחת גדולה. קמפיין שלם שהתמקד בשאלה- "מי כשיר יותר לענות לטלפון בשלוש בבוקר"- הוא, או יריבו הרכרוכי. ואז- שלוש לפנות בוקר, הטלפון, ההתעוררות המהירה, ולבישת הבגדים היצוגיים ששמורים לאירועים מעין אלה (ביצוע מהיר ונחוש, ואז מסיבת עיתונאים נחושה לא פחות), הפמליה שמלווה אותו במסלול החירום- אמנם המרחק בין חדר השינה שלו לחדר החירום היה מסדרון אחד, אבל כחלק מההכנות לרגע הזה נבנה מסלול תת קרקעי מפותל, שיבלבל אף את המתוחכם שבאויבים. הפרידה מהפמליה- המבטים הקשוחים אך הנחושים, השפה התחתונה הרועדת קלות. הנאום הספונטני המתוכנן והקצר. ולבסוף- הכניסה לחדר, והביצוע החד, העוצמתי.
וכלום.
קוין התמלא שוב נחישות. מישהו- לא, מישהם- ישלמו במשרתם על הפיאסקו הזה. ראשים יעופו, שינויים יתבצעו, תכניות יתוכננו מחדש, כדי שהפעם הבאה תתבצע כמו שצריך.
אם תהיה הפעם הבאה.
קווין דווין האריסון (השלישי) חצה את המסדרון שפוף ונכנס לחדר השינה שלו. שחר של יום חדש עלה בחוץ כשקווין נרדם, מנהיג של המעצמה החזקה ביותר בעולם, שנשאר ללא מעצמה.
זו חייבת להיות הדלת הזו, הוא חשב לעצמו, שכן על הדלת השלישית והאחרונה היה כתוב "שירותים".
קווין פתח את הדלת, אם כך, והדליק את האור. מנורה צהובה וחסכונית נדלקה, והאירה חדר חמים למראה, בעל מעט רהיטי עץ כבדים ופשוטים. מספר מדריכים-למשתמש נראו על המדפים, ספר קריאה אחד, בכריכה רכה, ומולו, צמוד לקיר, שולחן, וכיסא מנהלים מסתובב.
השולחן היה ערום מחפצים, ובמרכזו כפתור אדום גדול ובודד.
זהו זה, חשב קווין בהתרגשות, זה הרגע. זה היעוד, זאת המטרה, זה הכפתור, זאת הסיבה, וזאת התוצאה.
מאות שעות- לא, אלפי שעות של נאומים, קמפיינים, קבלת החלטות, תרחישים, אסטרטגיות, וכל אלה נדמו כלא קיימים עבור קווין. הגיע הרגע. האומה מותקפת, והכפתור האדום נושא בקצהו את ההבטחה למהלומת תגובה עצמתית, נחושה, מנחמת, ומנצחת.
קווין נשא תפילה קצרה כשהוא עומד במקום. הוא סילק כל מחשבה ממוחו, וניגש בצעד נוקשה אל השולחן. הוא הושיט את ידו הימנית, ובשתי אצבעות לחץ על הכפתור האדום.
דבר לא קרה.
הלם, תדהמה, הפתעה, אי-אמון, רעד קל בברכיים. כל אלה הן תחושות ששמורות לרכי לבב, לאנשים מן השורה, ליריבים פוליטיים. קווין לא חשב לרגע שהוא צריך לחוש את כל אלה. במקום זה, הוא התמלא בזעם.
אלפי- לא, עשרות אלפי שעות של דיונים, אסטרטגיות, תרחישים, תכנונים, תרשימי זרימה, ותכניות לביצוע, וכל אלה היו הונאה אחת גדולה. קמפיין שלם שהתמקד בשאלה- "מי כשיר יותר לענות לטלפון בשלוש בבוקר"- הוא, או יריבו הרכרוכי. ואז- שלוש לפנות בוקר, הטלפון, ההתעוררות המהירה, ולבישת הבגדים היצוגיים ששמורים לאירועים מעין אלה (ביצוע מהיר ונחוש, ואז מסיבת עיתונאים נחושה לא פחות), הפמליה שמלווה אותו במסלול החירום- אמנם המרחק בין חדר השינה שלו לחדר החירום היה מסדרון אחד, אבל כחלק מההכנות לרגע הזה נבנה מסלול תת קרקעי מפותל, שיבלבל אף את המתוחכם שבאויבים. הפרידה מהפמליה- המבטים הקשוחים אך הנחושים, השפה התחתונה הרועדת קלות. הנאום הספונטני המתוכנן והקצר. ולבסוף- הכניסה לחדר, והביצוע החד, העוצמתי.
וכלום.
קוין התמלא שוב נחישות. מישהו- לא, מישהם- ישלמו במשרתם על הפיאסקו הזה. ראשים יעופו, שינויים יתבצעו, תכניות יתוכננו מחדש, כדי שהפעם הבאה תתבצע כמו שצריך.
אם תהיה הפעם הבאה.
קווין דווין האריסון (השלישי) חצה את המסדרון שפוף ונכנס לחדר השינה שלו. שחר של יום חדש עלה בחוץ כשקווין נרדם, מנהיג של המעצמה החזקה ביותר בעולם, שנשאר ללא מעצמה.
