נסענו אתמול (שישי בצהריים) חזרה הביתה. הרדיו היה פתוח על 88FM. זאת היתה שעה של תכנית שמשמיעה כל מיני מוזיקות שאינן רוק. כל מיני דברים בכל מיני שפות, חלקם מאיזור הזמן שבין שתי מלחמות, חלקם גורמות לך להרגיש שאתה באיזהשהו יקום מקביל. באותו הרגע היה התנגן לו שיר פלמנקו בספרדית. הזמר שר בקול נרגש, מעומק ליבו, אבל כמובן שלא יכולתי להבין מילה. כמה מילים נשמעו לי מוכרות בכל זאת, דומות למילים שאני מכיר בשפתי שלי, והחלטתי שאני מבין על מה השיר. בכל זאת, ממאגרים כאלה עמוקים של רגש יכול לצאת רק שיר אחד.
הלחן המדויק כבר חמק מזכרוני, אבל אני בטוח שאפשר להלחין את הטקסט הבא
(אחרי שנגמר השיר הספרדי, הגיע שיר פאדו כלשהו, שגרם לי להבין שבפורטוגזית יש המון ש')
*********************
סבתא כרמלה מתה מרעב
הו כן, היא מתה מרעב
כשניסתה לפתוח את המקרר, גילתה שהוא נעול
שלושה ימים ושלושה לילות
ישבה היא מול המקרר הנעול
בסוף נדבקה הבטן לגב
של כרמלה האומללה
שנפלה ללא ניע למרגלות המקרר
הנעול, הו כן הנעול
אחרי שלושה ימים הגיע מדביר החרקים
שסבא הזמין כמה ימים לפני כן
(מדוע הזמין אותו סבא לבית?
אכן שאלה טובה
ותשובה לי אין)
קרא המדביר לסבא, כדי שיפתח את המקרר
וימזוג למדביר כוס מים קרים
שישיבו את רוחו העייפה
וכשסבא בא, נתקל בסבתא וכמעט מעד
"כרמלה שלי מתה" הוא קרא במר ליבו
ורץ החוצה לגינה, כשהוא נסער כולו
("הי מה עם המים?" שאל המדביר
אך לשווא, הו כן, לשווא)
"כרמלה שלי, היכן את?"
בכה סבא
"כרמלה שלו, היכן את?"
בכו גם השכנים
ודמעותיהם הרטיבו את אדמת הגינה
שבה נקברו גרעיני הלימונצ'לו
שתיבל את סלט הירקות של סבא
וגם של סבתא
הו כן, גם של סבתא
<סולו גיטרה ספרדית, בניחוח פלמנקו>
עברו ימים, גם השנים חלפו
עתה אני מתגורר בבית סבא וסבתא
יושב מתחת לעץ הלימונצ'לו
בידי כוס מים, ועודני מהרהר
באהבת סבא אלברטו וסבתא כרמלה
אמא ואבא כבר אינם,
עזבו את הבית,
נותרתי רק אני לבדי
אוכל סלט, מתובל בלימונצ'לו
וקורא:
"איפה את סבתא? חזרי חזרי אלי!"
הו כן, חזרי אלי"
<סולו גיטרה שני, מהיר, עד לסיום>
הלחן המדויק כבר חמק מזכרוני, אבל אני בטוח שאפשר להלחין את הטקסט הבא
(אחרי שנגמר השיר הספרדי, הגיע שיר פאדו כלשהו, שגרם לי להבין שבפורטוגזית יש המון ש')
*********************
סבתא כרמלה מתה מרעב
הו כן, היא מתה מרעב
כשניסתה לפתוח את המקרר, גילתה שהוא נעול
שלושה ימים ושלושה לילות
ישבה היא מול המקרר הנעול
בסוף נדבקה הבטן לגב
של כרמלה האומללה
שנפלה ללא ניע למרגלות המקרר
הנעול, הו כן הנעול
אחרי שלושה ימים הגיע מדביר החרקים
שסבא הזמין כמה ימים לפני כן
(מדוע הזמין אותו סבא לבית?
אכן שאלה טובה
ותשובה לי אין)
קרא המדביר לסבא, כדי שיפתח את המקרר
וימזוג למדביר כוס מים קרים
שישיבו את רוחו העייפה
וכשסבא בא, נתקל בסבתא וכמעט מעד
"כרמלה שלי מתה" הוא קרא במר ליבו
ורץ החוצה לגינה, כשהוא נסער כולו
("הי מה עם המים?" שאל המדביר
אך לשווא, הו כן, לשווא)
"כרמלה שלי, היכן את?"
בכה סבא
"כרמלה שלו, היכן את?"
בכו גם השכנים
ודמעותיהם הרטיבו את אדמת הגינה
שבה נקברו גרעיני הלימונצ'לו
שתיבל את סלט הירקות של סבא
וגם של סבתא
הו כן, גם של סבתא
<סולו גיטרה ספרדית, בניחוח פלמנקו>
עברו ימים, גם השנים חלפו
עתה אני מתגורר בבית סבא וסבתא
יושב מתחת לעץ הלימונצ'לו
בידי כוס מים, ועודני מהרהר
באהבת סבא אלברטו וסבתא כרמלה
אמא ואבא כבר אינם,
עזבו את הבית,
נותרתי רק אני לבדי
אוכל סלט, מתובל בלימונצ'לו
וקורא:
"איפה את סבתא? חזרי חזרי אלי!"
הו כן, חזרי אלי"
<סולו גיטרה שני, מהיר, עד לסיום>
