גאווה. לא, סיפוק מסוים. לא, בכל זאת גאווה: הבלוג מציין כ 13 חודשים לקיומו (מספר סתמי לבלוג סתמי), ובמבט לאחור, ניתן לומר כי הבלוג ואני עמדנו בכל היעדים שהצבנו לעצמנו:
הבלוג אכן שרירותי, ספורדי. התכנים חסרי חשיבות וחסרי משמעות, כמעט מיותרים לגמרי. צופים ומגיבים- אין (לא מיכל, את מה שכתבת לי עד כה היית יכולה גם להגיד לי בטלפון). ומצד שני, המילה "זרנבוק" נכנסה ל Google בזכותי.
ולא פחות חשוב- יש לי מחקים. כלומר, מחקה. הרבה פחות מוכשר ממני. שאלה של גיל ושל הרצון לעשות בדיוק את מה שהצהרתי: ליצור בלוג ממש, אבל ממש נידח, שאף אחד לא יקרא.
מה הלאה- אני מניח שאותו הדבר, ואף יותר ממנו- עוד פחות תכנים, שיהיו, מצידם, יותר מבולבלים ויותר חסרי טעם. 13 חודשים עברו, ושנים של עשיה מחכים לי ממש מעבר לפינה. ואוו, אני ממש מתרגש.
תמיד רציתי לסיים משפט (או קטע כתוב) כך שיקטעו באמצע. למזלי, אנ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה